רבי שמעון בר יוחאי

מתוך בחדרי פדיה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

רבי שמעון בר יוחאי (מכונה בקיצור רשב"י) היה תנא בן הדור הרביעי ותלמידו של רבי עקיבא. רבי שמעון היה חותנו של רבי פינחס בן יאיר (זאת לפי התלמוד; לפי ספר הזוהר היה חתנו). בין תלמידיו החשובים נמנה רבי יהודה הנשיא, עורך המשנה. במשנה מכונה לרוב "רבי שמעון" בלי ציון שם אביו. בחיבור התנאי ספרי המימרות הסתמיות מיוחסות לרבי שמעון ולבית מדרשו.

תוכן עניינים

תולדות חייו

בצעירותו עוד הספיק רשב"י להימנות בין החכמים שהיו בכרם ביבנה. בתלמוד מסופר ששאלתו לגבי רמת החיוב של תפילת ערבית, גרמה לסערה גדולה שבעקבותיה, הדיח הנשיא רבן גמליאל את רבי יהושע מבית המדרש. רשב"י למד מפי רבי עקיבא, בתחילה בבני ברק במשך שלוש עשרה שנה, יחד עם רבי חנניה בן חכינאי‏‏, ולאחר מכן אף בבית האסורים, קודם שהוצא רבי עקיבא להורג.‏‏

בריחתו למערה

רבי שמעון נמנה עם החוגים שהתנגדו בצורה עזה לשלטון הרומאים בארץ ישראל והטיפו נגד השלמה עם השלטון הזר לאחר מרד בר כוכבא, בשל גזירות אדריאנוס ורציחתו של רבי עקיבא (שהיה גם רבו של בר כוכבא בעת המרד).

עפ"י המסופר בתלמוד הבבלי<ref>מסכת שבת ל"ג ע"ב</ref>, בשעה שישבו יחד רבי יהודה, רבי יוסי, רבי שמעון בר יוחאי, ויהודה בן גרים, דנו במעשי הרומאים ובפיתוח הארץ על ידיהם ואמרו: תבנית:ציטוט

יהודה בן גרים, שנכח במעמד, סיפר על דבריו וכך הם נודעו למלכות. בעקבות זאת נדון ר' שמעון למיתה על ידי השלטון הרומאי, ונאלץ לרדת למחתרת. רשב"י ובנו אלעזר התחבאו 12 שנים במערה בפקיעין וניזונו מעץ חרוב וממעין מים שנבראו להם בדרך נס. כל אותן 12 שנה היו שניהם לומדים תורה כאשר כל גופם מכוסה חול עד צווארם, ורק בזמן התפילה יצאו מהחול והתלבשו. לאחר 12 שנה הגיע אליהו הנביא למערה והודיע לרשב"י כי קיסר רומא מת ובטלו גזרותיו. אז יצאו רשב"י ואלעזר בנו ממקום מחבואם, אך כשראה רשב"י בעולם אנשים מתבטלים מתלמוד תורה ועוסקים בחרישה וזריעה נתן בהם עיניו ונשרפו. יצאה בת קול מן השמים ואמרה "להחריב עולמי יצאתם? חזרו למערתכם!". חזרו רשב"י ואלעזר בנו למערה לעוד 12 חודשים, שבסופם יצאו מהמערה ופגשו אדם המביא לכבוד שבת שני הדסים, וכך ראו כמה חביבין מצוות על ישראל ונתקררה דעתם.

ביציאתו מהמערה התיר רבי שמעון מקומות מסוימים בטבריה שהיו בספק טומאת מת.

רשב"י לא צורף לסנהדרין שבאושא, ככל הנראה בשל הסיכון הפוליטי. בתלמוד מסופר כי יצא עם משלחת של חכמי ישראל לרומא, ובהשתדלותו שם בוטל האיסור על שמירת השבת והמילה, לאחר שהוציא דיבוק מבת הקיסר<ref>בבלי, מסכת מעילה י"ז, ב'</ref>. הקיסר שמדובר בו כנראה היה מרקוס אורליוס שהיה נאור והגון, אם כי לפי הידיעות המעטות שנשתמרו מתקופת שלטונו היו יחסיו עם היהודים עוינים ביותר.

משנתו

הלוך אחר המחשבה

שיטתו של רבי שמעון בר יוחאי מתבססת על מחשבות האדם ("הלוך אחר המחשבה"), או פנימיות הדבר (היפך החיצוניות, הנראית לעין). לכן הוא פוטר הן בדיני שבת והן בדיני נזיקין, והן בקרבנות את מי שאינו מתכוון. הוא החשיב את המחשבה והפנימיות כדבר העיקרי בחיי האדם, ורבות מדעותיו, פסיקותיו והוראותיו קשורות עם דרך זו.

גדול תלמוד תורה

בניגוד לדרכו של רבי ישמעאל, פעל רבי שמעון להנהגת לימוד תורה אינטנסיבי, והמליץ על זניחת הפרנסה. דוגמה לוויכוח בין רבי ישמעאל לבין רבי שמעון בנושא תורה ועבודה אפשר למצוא במסכת ברכות: תבנית:ציטוט

לעומת זאת, להמון העם הורה לחבב את המלאכה אפילו אם היא בזויה: "גדולה מלאכה שמכבדת את בעליה".תבנית:הערה בלימוד התורה גרס פשטות, בהירות, היגיון וחיפוש אחר טעמיהן המעשיים של המצוות והתקנות הישנות.

רבי שמעון מוזכר פעמים רבות במשנה ובגמרא בנושאים הלכתיים.

טעמא דקרא

שיטתו של רבי שמעון בלימוד תורה הייתה לדרוש 'טעמא דקרא' (בארמית: טעם המקרא), כלומר להבין את הסיבה והמשמעות של מצוות שונות בתורה, ולהסיק מכך מסקנות הלכתיות.

הלכות שבת

רשב"י התיר מקרים שונים של מוקצה, התיר 'דבר שאינו מתכוון' ו'מלאכה שאין צריכה לגופה'. בכל שלושת הדברים, שהם יסודות בהלכות שבת, הלכה כמותו, ולא כרבי יהודה, שחלק עליו בנושאים אלו.

בין אדם לחברו

כאחד מתלמידיו המובהקים של רבי עקיבא (שטבע את האימרה "ואהבת לרעך כמוך" - "זהו כלל גדול בתורה"), גם במשנתו של רשב"י ישנה חשיבות רבה למידותיו של האדם ולמצוות שבין אדם לחברו. לדוגמא: תבנית:ציטוט תבנית:ציטוט תבנית:ציטוט

דמותו

חכמי דורו ראו בו "מלומד בניסים", ושלחו אותו למשימות קשות למען עם ישראל.תבנית:הערה בין השאר סופר עליו שבימיו לא נראתה הקשת כלל, כביטוי לכך שהוא הגן על דורו מסכנת מבול.

יוחסו לו החיבורים האפוקליפטיים "נסתרות דרבי שמעון בר יוחאי" ו"תפילת רשב"י", חזונות גאולה שנהוג לייחסם לתקופה הערבית הקדומה ולתקופת מסע הצלב השלישי (1191) ונפילת עכו בשנת 1291.

ספר הזוהר, הספר המרכזי של תורת הקבלה, שפורסם לעיני כל בשלהי המאה ה-13, יוחס פעמים רבות לרשב"י. בזוהר, מוצג ר' שמעון כראש חבורה של חכמים העוסקת בתורת הנסתר, ורוב הדרשות בספר מובאות בשמו ובשם תלמידיו. במשך השנים, נחלקו הדעות (הן בקרב הרבנים והן בקרב החוקרים), לגבי זהותו של המחבר. כיום, ידוע שהייחוס המקובל של הספר בקרב אנשי אמונה, לרשב"י ולתלמידיו, הוא שגוי. במחקר הרציונלי יש המייחסים את כתיבת הספר לר' משה בן שם-טוב די-ליאון, מקובל בן המאה השלוש עשרה, אך גם בכך חלוקות הדעות ויתכן שנכתב על ידי מקובל אחר מהמאה השלוש עשרה.

על רבי שמעון בר יוחאי נתחבר הפיוט "בר יוחאי נמשחת אשריך" על ידי ר' שמעון לביא, שהיה כנראה ממגורשי ספרד אשר התיישב בטריפולי בלוב. פיוט זה מושר בקרב העולים לציונו במשך כל ימות השנה ובפרט בל"ג בעומר, והוא מקובל הן אצל החסידים, הן אצל הליטאים והן אצל הספרדים. יש מעדות המזרח הנוהגים לזמרו בכל ליל שבת. כמו כן, רבי ה"בן איש חי" חיבר את הפיוט "ואמרתם כה לחי, רבי שמעון בר יוחאי", והוא נהוג בעיקר אצל החסידים.

קבר רשב"י

לפי המסורת, קברו של רשב"י נמצא בהר מירון, בקרבת צפת. אתר הקבר משך אליו את מקובלי צפת במאה ה-16. מאז נהוגה חגיגה גדולה הקרויה הילולא דרבי שמעון בר יוחאי על קברו בל"ג בעומר, יום פטירתו על פי המסורת, בו פוקדים את הציון מאות אלפים מכל רחבי העולם. נהוג להביא ילדים בני שלוש למירון ולספר אותם שם את התספורת הראשונה בחייהם בטקס המכונה חאלקה, כיון שרבי חיים ויטאל, תלמידו של האר"י, סיפר כי רבו עשה כן לבנו.

על שמו היישוב בר יוחאי הסמוך למירון.

ערך זה מוצג תחת תנאי הרישיון של ויקיפדיה

לקוח מתוך ויקיפדיה

כלים אישיים
גרסאות שפה
מרחבי שם
פעולות
ניווט
תיבת כלים
Google AdSense